התוצר צמח בקצב שנתי של 15.4% ברבעון השני של 2026, האינפלציה ירדה ל־1.5%, והתיירות היוצאת התאוששה לרמה השווה ל־93% מהשיא ההיסטורי שלה.
כמעט שלוש שנים לאחר אירועי 7 באוקטובר 2023, הכלכלה הישראלית מפגינה דרגת חוסן שהפתיעה אפילו את הגופים הבינלאומיים העוקבים אחריה. במהלך ביקורו בישראל בפברואר 2026 הגדיר קרן המטבע הבינלאומית את ביצועי המשק כ”עמידים באופן יוצא דופן”, וציין כי הפעילות הכלכלית האיצה משמעותית לאחר הפסקת האש ברצועת עזה.
הנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה באוגוסט 2026 אינם מותירים מקום רב לספק. התוצר המקומי הגולמי צמח ברבעון השני של השנה בקצב שנתי של 15.4%, המקביל לצמיחה רבעונית של 3.6%, ובכך מחק את ההתכווצות השנתית של 3.8% שנרשמה ברבעון הראשון, אשר עדיין הושפע מהשלכות העימות עם איראן ביוני 2025.
במחצית הראשונה של השנה צמח המשק ב־3.2% בהשוואה למחצית השנייה של 2025. היצוא זינק בקצב שנתי של 25.2%, בעוד שההשקעות הקבועות במשק גדלו ב־10.6%.
עם זאת, המספרים המרשימים מספרים רק חלק מהסיפור. כאשר מנטרלים את פעילותן הבינלאומית של החברות הישראליות, ובמיוחד את פעילותו הגלובלית של מגזר ההייטק, הצמיחה במחצית הראשונה של השנה מצטמצמת לכ־1% בלבד. הצריכה הפרטית אף ירדה ב־0.4%, נתון המדגיש את הפער בין המגזר הגלובלי והמוטה ליצוא לבין הכלכלה המקומית, שעדיין מתמודדת עם השפעות גיוסי המילואים, המחסור בכוח אדם ואי־הוודאות המתמשכת.
זוהי למעשה הגרסה הישראלית לכלכלה הפועלת בשני קצבים: מצד אחד, תעשיית הייטק המושכת כ־4 מיליארד דולר של השקעות בכל רבעון ומניעה את נתוני המאקרו; מצד שני, צרכן מקומי שטרם שב לחלוטין לדפוסי ההוצאה שאפיינו את התקופה שלפני המלחמה.
למרות זאת, בנק ישראל מעריך כי התוצר יצמח ב־4% במהלך 2026 וב־5.5% ב־2027, בין היתר בזכות חזרתו של ההון האנושי שגויס למילואים ומחזור השקעות חדש שנדחה במהלך שנות הלחימה.
האינפלציה נבלמה, כוח הקנייה חוזר
למרבה האירוניה, ייתכן שההישג המרשים ביותר של כלכלת ישראל בתקופת המלחמה נרשם דווקא בתחום האינפלציה.
שיעור האינפלציה השנתי ירד ל־1.5% ביולי 2026, הרמה הנמוכה ביותר מאז מאי 2021 ופחות ממחצית משיעור של 3.1% שנרשם שנה קודם לכן. הנתון ממקם את האינפלציה סמוך לגבול התחתון של יעד בנק ישראל, הנע בין 1% ל־3%.
לאחר שהותיר את הריבית ברמה של 4.5% לאורך כמעט שנתיים של עימותים ביטחוניים, ביצע בנק ישראל שלוש הפחתות ריבית במהלך 2026, בינואר, במאי וביולי, והוריד את הריבית ל־3.5%. חטיבת המחקר של הבנק מעריכה כי הריבית עשויה לרדת לכיוון 3% במהלך 2027.
אחד הגורמים המרכזיים לבלימת האינפלציה היה התחזקות השקל. המטבע הישראלי חצה מחדש את רף שלושת השקלים לדולר והגיע לרמות החזקות ביותר שלו מזה שנים. התחזקות זו צמצמה את עלויות היבוא והגדילה משמעותית את כוח הקנייה של הישראלים בחו”ל.
עם זאת, מוקדי הלחץ המוכרים טרם נעלמו. מחירי השכירות בחוזים חדשים ממשיכים לעלות בכ־7% בשנה. השכר במשק מטפס בקצב של 6.8%, על רקע שוק עבודה הדוק המאופיין באבטלה של 3% בלבד ובשיעור משרות פנויות של 4.2%.
במקביל, עלויות המלחמה ממשיכות להכביד על התקציב. בהיעדר קיצוץ בהוצאות הביטחון, הגירעון הציבורי צפוי להסתכם בכ־4.9% מהתוצר בשנת 2026, בעוד שהחוב הציבורי יתייצב סביב 69% מהתוצר. מדובר עדיין ברמה נמוכה יחסית בהשוואה למדינות אירופיות רבות, אך גם בתזכורת לכך שישראל איבדה בתוך שנים ספורות חלק משמעותי מההישגים הפיסקליים שנצברו בעשור הקודם.
סוכנות הדירוג מודי’ס, שהורידה את דירוג האשראי של ישראל לרמה של Baa1 במהלך הסלמת 2024, שומרת כיום על תחזית יציבה ומכירה בעמידותה של הכלכלה הישראלית, למרות העלויות המצטברות של המלחמה.
התיירות היוצאת: התאוששות בשלוש מערכות
מעטים הנתונים המשקפים את מצבה של ישראל בשנות המלחמה טוב יותר מענף התיירות היוצאת.
המערכה הראשונה הייתה קריסה. לאחר מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023 הפסיקו רוב חברות התעופה הזרות את טיסותיהן לישראל. אל על ומספר מצומצם של חברות ישראליות נותרו למעשה כקשר האווירי המרכזי של המדינה עם העולם.
התוצאה הייתה שוק כמעט שבוי, שבו מחירי הטיסות זינקו לשיאים חסרי תקדים ואף הובילו לתביעות ייצוגיות בטענה לניצול כוח שוק מצד חברת הדגל. היצע המושבים היה מוגבל מאוד, אך הביקוש הפגין עמידות יוצאת דופן. גם בשנת 2024, בשיאה של לחימה רב־זירתית, ביצעו הישראלים יותר משבעה מיליון נסיעות בינלאומיות.
המערכה השנייה הייתה הנורמליזציה שנקטעה בשנת 2025. ככל שחברות התעופה הזרות שבו לפעילות, נמל התעופה בן־גוריון רשם 7.7 מיליון נוסעים במחצית הראשונה של השנה, עלייה של 28% לעומת התקופה המקבילה אשתקד. בין ינואר למאי צמח היקף התנועה האווירית בשיעורים שהגיעו לכ־50%.
ואז הגיעה המערכה מול איראן בחודש יוני. סגירת המרחב האווירי למשך 12 ימים גרמה לצניחה של 41.4% בתנועת הנוסעים, ל־833 אלף בלבד. מרגע שההגבלות הוסרו, הביקוש הכבוש חזר כמעט באופן מיידי.
המערכה השלישית מתרחשת בקיץ 2026, העונה העמוסה ביותר מאז החלה המלחמה. רשות שדות התעופה מעריכה כי במהלך חודש אוגוסט בלבד יעברו בנתב”ג כ־2.6 מיליון נוסעים. בימי השיא צפויים לעבור בנמל קרוב ל־100 אלף נוסעים ביום, כאשר 47 חברות תעופה מפעילות קווים סדירים לישראל וממנה.
הקיבולת עדיין נמוכה מהרמות שקדמו למלחמה, דבר המסייע להסביר מדוע העיכובים בטיסות עלו בכ־24%. לפי הערכות הענף, הביקוש לנסיעות לחו”ל הגיע כבר לכ־93% מהשיא ההיסטורי, וזאת למרות מחירי הטיסות הגבוהים ולמרות החששות הגוברים בקרב חלק מהנוסעים באשר ליחס כלפי בעלי דרכון ישראלי במספר יעדים.
שוק ים־תיכוני שמעדיף להישאר קרוב לבית
מפת הנסיעות של הישראלים ממשיכה להיות ממוקדת בעיקר ביעדים קרובים ובטיסות קצרות.
יוון ממשיכה להוביל ללא עוררין. קו תל אביב־אתונה היה הנתיב הבינלאומי העמוס ביותר במחצית הראשונה של 2026, עם 563 אלף נוסעים. אחריה ניצבות ארצות הברית, קפריסין, איטליה, איחוד האמירויות וצרפת. במקביל, גאורגיה, הונגריה, פולין ובולגריה נמנות עם היעדים הצומחים ביותר.
כמה גורמים מבניים ממשיכים לתמוך בביקוש. השקל החזק הפך את החופשות בחו”ל לאטרקטיביות יותר מבחינה כלכלית, בעוד שהתיירות המקומית התייקרה. מספר הלינות של ישראלים במלונות בארץ ירד בכמעט 15% בשנת 2025, מה שהוביל רבים לחפש תמורה טובה יותר מעבר לים.
ספרד נעלמת מהמפה
ספרד בולטת בעיקר בהיעדרה.
בשנת 2026 אף יעד ספרדי אינו נמנה עם עשרת היעדים המובילים בקרב הנוסעים הישראלים. נתוני ההזמנות לעונת החורף 2025-2026 מצביעים על כך שספרד אף יצאה לחלוטין מרשימת עשרת היעדים המבוקשים ביותר.
גם גרמניה איבדה בשנים האחרונות ממעמדה, ובריטניה הידרדרה אל מחוץ לחמישה־עשר היעדים המובילים. מנגד, הונגריה טיפסה למקום השני, בעוד שרומניה, צ’כיה ופולין קלטו חלק מהביקוש שבעבר הופנה לערי מערב אירופה.
קשה לנתק את השינוי הזה מההרעה ביחסים המדיניים בין ישראל לספרד.
מאז הכירה ספרד במדינה פלסטינית במאי 2024, המתיחות בין המדינות הלכה והעמיקה. בספטמבר 2025 הטילה ממשלת פדרו סנצ’ס אמברגו מלא על יצוא ביטחוני לישראל ואסרה מעבר של משלוחים צבאיים דרך נמלי הים והאוויר של ספרד.
שר החוץ הישראלי גדעון סער גינה את הצעדים כ”אנטישמיים”, ומנע את כניסתם לישראל של שני שרים ספרדים. מדריד הגיבה בהחזרת שגרירה להתייעצויות ובמרץ 2026 משכה אותו לצמיתות. ישראל ביצעה צעד דומה. כיום מתנהלים היחסים הדיפלומטיים ברמת מיופי כוח בלבד, הדרג הנמוך ביותר של ייצוג דיפלומטי רשמי.
למשבר הדיפלומטי נוספו גם מחלוקות סמליות, ובהן סירובה של ספרד לקחת חלק במסגרות מסוימות לצד ישראל ותקריות מחאה פרו־פלסטיניות שקיבלו תהודה רחבה בתקשורת הישראלית.
גם סוגיית הביטחון האישי השפיעה על תפיסת היעד. לפי נתוני משרד הפנים הספרדי, בשנת 2025 נרשמו 69 אירועים אנטישמיים, עלייה של 86% לעומת השנה הקודמת.
שורת תקריות שזכו לסיקור נרחב בישראל, החל מדיווחים על יחס עוין כלפי תיירים ישראלים במדריד וכלה באירועים סמוך לברצלונה ולוויגו, לצד מקרים שבהם הוטרדו תיירים יהודים מצרפת בברצלונה במהלך קיץ 2026, חיזקו את התחושה בקרב חלק מהמטיילים כי היעד פחות מסביר פנים מבעבר.
מפעילי תיירות ישראלים מציינים לעיתים קרובות את הגורמים הללו, לצד הפגנות פרו־פלסטיניות חוזרות, כהסבר למעבר ההדרגתי של הביקוש לעבר מדינות מרכז ומזרח אירופה.
אך ספרד עדיין לא מחוץ למשחק
למרות הכול, השוק הישראלי לא ויתר לחלוטין על ספרד.
חברת ישראייר הודיעה על פתיחת קו ישיר חדש בין תל אביב למדריד, שיחל לפעול באוקטובר 2026 בתדירות של שלוש טיסות שבועיות.
המהלך מרמז כי הביקוש הבסיסי עדיין קיים, וכי במקרה של שיפור באווירה הפוליטית והחברתית, השוק עשוי להתאושש במהירות. ההיסטוריה מלמדת כי הנוסע הישראלי נוטה לחזור במהירות ליעדים שבעיניו שבו לשגרה.
התחזית: הזדמנות אסטרטגית ליעדי תיירות
הסיכון המרכזי ממשיך להיות האפשרות להסלמה ביטחונית מחודשת ולהגבלות על הפעילות האווירית, תרחיש שגם קרן המטבע הבינלאומית מסמנת כסיכון מרכזי.
עם זאת, בהיעדר זעזוע כזה, התחזית נותרת חיובית במיוחד עבור יעדי התיירות.
ישראל היא שוק של עשרה מיליון תושבים, עם הכנסה לנפש הגבוהה מזו של חלק ניכר ממדינות מערב אירופה, נטייה גבוהה במיוחד לטיסות לחו”ל, גידול בשכר המתקרב ל־7%, מטבע חזק וצרכנים שהוכיחו נכונות יוצאת דופן להמשיך לטייל למרות שתי מלחמות בתוך פחות משלוש שנים.
ככל שחברות התעופה הזרות ישלימו את חזרתן במהלך 2026 ו־2027, צפויה ירידת מחירים שתשחרר ביקוש נוסף.
עבור ספרד, המשמעות האסטרטגית דומה מאוד לזו של השוק היווני. המטיילים הישראלים בוחרים בימים אלה את היעדים המועדפים עליהם לעידן שלאחר המשבר, בדיוק בשלב שבו נבנית מחדש הקישוריות האווירית ומתהווים הרגלי הנסיעה החדשים.
יוון, קפריסין ואיטליה היו הנהנות העיקריות מהיעדרותה היחסית של ספרד. אם ברצונה לשוב ולתפוס נתח שוק משמעותי, יהיה עליה לשלב בין קווי תעופה ישירים לבין הצעת ערך תיירותית תחרותית, המשלבת ערים, חופים וחוויות תרבותיות.
הפרדוקס הישראלי בולט לעין: כלכלה הצומחת בקצב שיא בעיצומה של תקופת מתיחות ביטחונית, בעוד אזרחיה שבים למלא את המטוסים בדרך ליעדים מעבר לים. עבור תעשיית התיירות האירופית, מדובר באחת מהזדמנויות הצמיחה המעניינות ביותר המתהוות כיום במזרח הים התיכון.